החלטה בתיק רע"א 40776-03-12

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בקריות (כבוד השופטת פ' לוקיץ') מיום 29.2.12 בת"א 13143-09-08 שלפיה נדחתה בקשת המבקשת (בקשה מס' 18) להגיש כראיה את תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות וכן נדחתה בקשה להגשת עדות הזמה של עדות המשיב 2 (" ההחלטה").

עיינתי בבקשה ובנספחיה, שקלתי את טענות המבקש והחלטתי לדחות את הבקשה.

התביעה המתבררת בת"א 13143-09-08 היא תביעתו של המבקש שלטענתו הוא עיתונאי ואיש תקשורת, והוא טוען שהמשיבים הפרו זכויות יוצרים שלו. לאחר שהסתיימה הבאת הראיות מטעמו והחלה שמיעת ראיות הנתבעים הוא ביקש להגיש כראיה מטעמו את "תקנון האתיקה המקצועית של העיתונות" וכן להביא עדות שתזים חלק מעדותו של המשיב 2 ובית המשפט קמא דחה את הבקשה.

בית המשפט נימק את החלטתו בכך שתקנון האתיקה איננו רלוונטי לתובענתו של המבקש שעניינה הפרת זכויות יוצרים. מסקנה דומה הייתה לבית המשפט קמא ביחס לעדות ההזמה שאותה ביקש המבקש להציג, והוא קבע  לאחר שעיין בה (שכן המבקש צירף את תצהיר העדות לבקשה להגשתה) שלדעתו גם היא אינה רלוונטית ביחס לתוכנה של עדות המשיב 2 שהזמתה התבקשה.

מתן רשות לערער על החלטת ביניים מוסדר בסעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] תשמ"ד-1984, המורה כך:

"החלטה אחרת של בית משפט שלום בעניין אזרחי ניתנת לערעור לפני בית משפט מחוזי, אם ניתנה לכך רשות מאת שופט של בית המשפט המחוזי; רשות כאמור בסעיף קטן זה לגבי החלטה אחרת תינתן אם שוכנע בית המשפט כי אם הערעור על ההחלטה יידון במסגרת הערעור על פסק הדין ולא באופן מיידי, יהיה בכך כדי להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים או שעלול להיגרם לצד להליך נזק של ממש, או שעלול להתנהל הליך מיותר או בדרך שגויה."

מהוראה זו מתחייבת המסקנה שאף אם היה ממש בטענותיו של המבקש כנגד נימוקי ההחלטה, ולא כך התרשמתי, על המבקש להצביע על העילה המצדיקה התערבות בהחלטת ביניים על פי אמות המידה הקבועות בסיפא של סעיף 52(ב) הנ"ל. לשון אחרת, טעות של הערכאה הדיונית בהחלטת ביניים היא תנאי הכרחי, אך לא מספיק, לשם התערבות ערכאת הערעור בהחלטה כזו.

בפסיקה עקבית הנוגעת לסוגיית מתן הרשות לערער על החלטת ביניים, ניתן למצוא את הכלל שלפיו ערכאת הערעור אינה מתערבת בהחלטות ביניים (רע"א 2148/09 עיריית גבעתיים נ' חיוטין (טרם פורסם 6.4.09) והאסמכתאות שם). ברע"א 7682/06 אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' אלוש (טרם פורסם 25.6.07) (" עניין אליהו") שם נאמר כי שאלת מתן הרשות לערער תיבחן בהתאם " למידתו ולעוצמתו של הצורך בהכרעה מיידית בשאלת נכונותה של החלטת הביניים" (וראו גם רע"א 6514/10 פלוני נ' ד"ר א' רוזנר (טרם פורסם, 22.5.11)) .

עיון בבקשה מלמד שלבד מטענות המכוונות להראות טעויות כאלה או אחרות בשיקול דעתו של בית המשפט קמא אין המבקש מצביע על עילה היכולה לבסס את מבחן עוצמת הצורך בהכרעה מיידית בנכונותה של החלטת הביניים ומכאן שאין מנוס מדחיית הבקשה.

למעלה מן הדרוש אציין שנראים לי נימוקי בית המשפט קמא כשהוא ציין שתקנון האתיקה הוא מסמך המצריך פרשנות וככזה אינו רלוונטי כראיה להליך המתברר בפניו. בדומה לכך נראה שיש ממש באבחנה שעשה בית המשפט קמא ביחס לעדותו של המשיב 2 שהזמתה התבקשה. בית המשפט קמא ציין כי המשיב 2 לא הכחיש עובדה מסוימת, כי אם טען שאינו זוכר אותה. די היה בכך כדי שהוא יפעיל את שיקול דעתו וכשהחליט לדחות את הבקשה אין מקום להתערב בכך.

הבקשה נדחית.

ניתנה היום,  י"ג ניסן תשע"ב, 05 אפריל 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: